אבו שוקרי מאכזב

ביקור במסעדת אבו שוקרי המקורי באבו גוש, התגלתה כאכזבה רצופה וסוימה בהרגשה שאבו גוש הפכה למלכודת תיירים שבינה לבין אוכל טוב לא נותר כלום. אפילו הפיתות היו יבשות.

מאת: תמר מור

בשבת בצהריים הזדמנו לביקור בירושלים ועל הדרך החלטנו לחזור ולפקוד (אחרי שנים) את מסעדת אבו שוקרי המקורית באבו גוש. מסעדת אבו שוקרי קנתה לעצמה מוניטין גדול בשנים האחרונות, וכנראה, כמו במקרים רבים כאלה, כנראה יותר מדי. בייחוד, שמסתבר, שאבו שוקרי כבר לא שם.

לאחר נסיעה קצרה בתוך הכפר התיישבנו לבסוף על שרפרפי פלסטיק אותנטיים אל מול שולחנות פורמייקה ישנות והמלצר דהר לתוך העבודה. כבר בשלב זה הרגשנו לא כמשפחה שמתיישבת בניחותא לנגב חומוס אסלי לצד מיטב מאכלי ערב (כפי שאנו מרגישים לרוב במסעדות הערביות אותם אנו נוהגים לפקוד בקביעות ביפו), אלא יותר כתיירים על סרט נע.

לפתיחה הזמנו 2 מנות חומוס אבו שוקרי (אחד עם גרגירים ואחד עם פול- 15 ₪ למנה), מנה עלי גפן (18 ₪), מנה קובה (18 ₪), סלט ערבי גדול וקנקן לימונדה. יחד עם ההזמנה הגיע לשולחן פלאפל וחמוצים (4 ₪ לסועד). הפלאפל היה בסדר. עלי הגפן היו יבשים ולא מעניינים (6 יחידות עבור המחיר), הקובה לא המריאה (3 יחידות ספוגות שמן), ואפילו החומוס היה סביר ולא יותר מכך.

מה שבאמת שבר את חדוות האכילה היו הפיתות מוכות היובש שהוגשו לשולחן. בסבלנות גדולה דחפנו הצידה את מנות החומוס וביקשנו מהמלצר להחליפם בטריות. כעושה טובה הוא הסכים לחממם על הגריל. עשר דקות מאוחר יותר, כשהחזירם יבשות עוד יותר, שלף לבסוף פיתות טריות שהוחבאו מתחת לדלפק. מאוכזבים מהזלזול המופגן, ורעבים לא פחות, השארנו 120 ₪ (לא כולל שירות) על השולחן ופנינו להתעודד בקפה וכנאפה חמה במסעדה הסמוכה.

רעבים ומאוכזבים עזבנו את אבו גוש בתחושה שהפכה מפנינה קולינארית על כביש ירושלים ת"א למלכודת תיירים בקצב הסנופי דיסקו על טיילת ת"א. את ארוחת הצהריים שלנו עשינו כשחזרנו למרכז, במסעדת אבו אל עבד ביפו. כתמיד, היה חם, טרי וטעים.     

מחיר: לא יקר אך בהחלט לא מצדיק את התמורה.

ידידותי לילדים: כן, אם ברצונכם להתעלם מאיכות החוויה הירודה.

האם נחזור בשנית: אולי כשאבו שוקרי המקורי יחזור למסעדה.