פרסמו אצלנו
שיתוףמה קורה לילדה לא מפסיקה לבכות? יעקב שביט מתווה קווים לדמותה.
מאת: נווית שקדי
נוגה הייתה ילדה שבוכה כמעט מכל דבר. כשאמא ואבא השאירו אותה עם שמרטף, היא הייתה מתחילה לבכות. כשהיו אומרים לה ללכת לישון, היא הייתה מתחילה לבכות ואפילו כשהיו מבקשים ממנה דברים הכי רגילים בעולם כמו לצחצח שיניים או לבוא לאכול היא הייתה מתחילה לבכות. יום אחד נוגה התחילה לבכות ופשוט לא הפסיקה.
ספר זה מפגיש אותנו המבוגרים, מול חוסר האונים של ילד בוכה. דור ההורים שלנו ולעיתים, אף הדור שלנו, גדל בתקופה שהתפיסה החינוכית היא שאסור לבכות. בכי ללא סיבה מוצדקת נתפס עוד כפחות לגיטימי. אנשים שגדלו על ברכי שלילת הלגיטימציה של הבכי שלהם כילדים, פוגשים אותו פעם שנייה אצל ילדיהם ואז מרגישים בושה ופחד שהם הורים לא טובים. הם רוצים להשתיק את הבכי ואף להסתיר אותו בשל תסמונת "מה יגידו השכנים?".
מה קורה לילדה שלא מפסיקה לבכות?
בספר נמתחים גבולות המציאות לכיוון דמיוני. דמעותיה של נוגה מצטברות והופכות לנהר שוצף וקוצף. נהר הדמעות הסואן הופך את השכונה של נוגה לוונציה קטנה. השכנים מוצאים את היתרון שבדמעות ואת ההגשמה העצמית שלהם בעקבות הנהר. הבכי של נוגה הופך להיות בכי שמשחרר אותם מהשגרה וטרדות היום-יום לעבר חוויה מסעירה בניחוח חוץ לארץ. השכנים לומדים לקבל את נוגה ואת חולשתה שהפכה לעוצמתה. הם מפסיקים להעביר עליה ביקורת ולדכא את הבכי שלה. שינוי היחס של הסביבה אליה משנה מהותית את נוגה עצמה. היא מקבלת את מי שהיא ומצליחה סוף-סוף להפסיק לבכות.
המסר החיובי המובא בספר הוא שילד יכול לטפח עוצמות וכוח גם בעולם ביקורתי ושהוא יכול לגדול מתוך עצמו. הסביבה, במקרה הזה, השפיעה ועזרה אפילו יותר מהמשפחה. מה שחסרבספר הוא קצת שמחה, שכן הבכי מתווה קווים של עצב לסיפור ולמעשה, כבר מעצם שמה של נוגה הנוגה.
נוגה דמעות מאת יעקב שביט
איורים דני קרמן
הוצאת ספריית פועלים
56 ש"ח
קופונים
