"מה אוכלים דרקונים" מציג עולם פנטזיה משעשע בו דרקונים אוכלים הכול כל הזמן
מאת: רוני פוקס
אסי הבר ויונת קציר כתבו ספר על גורי דרקונים שיוצאים למסע אכילת יתר ברחבי הבית, כי מה לעשות, הם גדולים וכאשר הם רעבים הם צריכים לאכול המון המון. לאורך כל הסיפור הם בולסים ללא הרף ארבע כיכרות לחם עם גבינה וזיתים, צנצנת דבש, שלוש קערות דייסה, דלי מיץ תפוזים, גבעת אטריות ומה לא. ילד חביב צופה במסע האכילה המטורף וניכר כי הוא משועשע למדי. הדרקונים עושים המון בלגן ואז אמא דרקונית מגיעה, כועסת, והסיפור נגמר. מצידה הפנימי של כריכת הספר מופיעים מתכונים שילדים אוהבים.
הבחירה בדרקון כחיה להזדהות היא אולי מעט תמוהה, אבל בהחלט מצחיקה. הדרקון, שבד"כ נתפס כמפלצת מפחידה ויורקת אש, הופך בספר הזה לידידו הטוב ביותר של הילד חובב הדימיון וההרפתקאות. עולם הפנטזיה בספר עשיר וקולח - הרבה בזכות האיורים המאופיינים בצבעוניות רב גונית שמצליחים להציג חווית אוכל גדולה ושמחה מהולה בפנטזיה. קערות הדייסה, למשל, נשפכות והופכות לים גלי.
וכאן מגיעה שאלת המסרים בספר. אם הייתה כוונת הכותבים לעודד את הילדים לאכול נכון וטוב, יש שימוש בספר במרכיבים בריאים וטעימים וכאלה גם שהילדים לא תמיד מחבבים (שיני שום). עם זאת, הנוכחות של הילד בספר מתאפיינת רק בעזרה לדרקונים לערבב, לסחוט תפוזים או להציץ בנעשה ולא ממש באכילה. הספר אמנם מתייחס לחווית האכילה של החיות הירקרקות, אך גם מעודד המון בלגן - את הריבה למשל, הם מורחים על הקירות קו לקו ובסוף נוצרים ציורים. האם הילד שיקרא את הסיפור ירצה לבלגן את הבית כמו הילד בסיפור? לא בטוח, כי אחרי הכול, בלגן שמח ודמיוני כזה אפשר לעשות רק עם דרקון רעב...
ופה למעשה טמון המסר העיקרי של הספר -- עולם הדימיון הוא חשוב וחשוב שיהיה בריא ומפותח, אך יש להפריד בין עולם המציאות לעולם הדימיון. הבחירה בדרקון מעודדת בדיוק את קו המחשבה הזה. מכיוון שבעולם הזה עדיין אין דרקונים, כל פעם שהילדים רוצים להפליג בהרפתקאות מופרכות, הם יכולים לעשות זאת בעולם הפנטזיה הכל-יכול.
מאת: אסי הבר ויונת קציר
טקסטים הוצאה לאור
מחיר: 48 ש"ח