ספר מתנה לאמהות: אימא במתנה

"אימא במתנה" הוא ספר מתנה מחבק לאמהות, מאת אורטל ארבלי. הספר יצא לאור השנה וזכה להצלחה רבה בקרב האמהות.

בספר אוסף סיפורים קצרים מחיי האימהות, שכל אם תזדהה איתם, תצחק ותתרגש מהם. בפתיחות מרעננת מספרת אורטל על חיי האימהות המאושרים אך גם על הצדדים הפחות זוהרים, על רגשות האשם התמידיים, הפנטזיות, החלומות, והפחדים של כל אימא ומתבדחת על המירוץ הנשי הלאומי לזכייה בפרס אם השנה.

זהו ספר הביכורים של אורטל ארבלי (42), נשואה ואם לילדה בת 3 וחצי, שנולד מתוך הפופולאריות העצומה של הפוסטים שפירסמה בקבוצות האימהות בפייסבוק. אורטל הבינה שהיא לא לבד בתחושותיה, ומתוך כך נולד רצונה להעביר את המסר החשוב לכל אימא: את לא לבד, אף אחת מאיתנו לא מושלמת, אבל כך בדיוק כמו שאת, את נהדרת!

פרק מתוך הספר 'אימא במתנה'/ אורטל ארבלי

אוהבת אותך, אבל עוזבת אותך
כולנו מתלוננות שהבעל לא עוזר מספיק או בכלל, לא מעריך, לא מודע. אני שומעת זאת מחברות, אימהות כמוני, או מקבוצות של אימהות בפייסבוק, ותמיד מגיעה העצה שגורמת לי לגחך," תעזבי אותו לכמה ימים לבד, שיראה עד כמה קשה, ורק אז יבין".
כן, בטח... מיד! מי בכלל יכולה ליישם דבר כזה? אני חושבת לעצמי. ובכן... מי? אני! הייתי חייבת לתפוס קריזה אמיתית עליו בשביל לעשות מעשה. הוא עוד יראה! חשבתי לעצמי כשדמי רותח ואני מתפוצצת מעצבים. אם דיבורים לא עוזרים, נעבור למעשים! חיכיתי שייצא לעבודה וכאחוזת דיבוק התקשרתי לתמר, סוכנת הנסיעות שלי, כרטיס האשראי שלוף מבעוד מועד בידי לפני שאתחרט."

כן, מאמי," קראה לי תמר, והביטוי הסתמי והנדוש מילא אותי בביטחון ובהצדקה למעשה הנועז. הזמנתי כרטיס טיסה לברצלונה ושהייה במלון חמישה כוכבים, שכלל גם הופעה של ליאונרד כהן. ארזתי מזוודה קטנה והחבאתי אותה במחסן. ארגנתי את הכול עד לפרטים הקטנים. מעולם לא הייתי יעילה כל כך. כעבור יומיים חמקתי באישון לילה בצעדי חתול גמישים וערמומיים החוצה, לא  לפני שהנחתי על הכרית הריקה לצדו מכתב שכתבתי לפני כן, והגנבתי נשיקה ליפהפייה הנמה שלי במהירות, לפני שאשבר. אל תתעכבי ועל תסתכלי אחורה! הוריתי לעצמי.
מוריס והמונית שלו חיכו לי למטה. הנודניק מיד החל לשאול שאלות, "לאן את נוסעת? יפה..." אוף נודניק, סתום! התפללתי בלבי ועניתי לשאלותיו ביובש ובמיאוס. הוא המשיך לדבר על פוליטיקה ושחיתות בצמרת הממשל, ואני השענתי ראשי לאחור והתחלתי לחלום... וואו! נדהמתי כשראיתי עד כמה המלון מפואר, וכשנכנסתי לסוויטה שהוקצתה לי, נדהמתי עוד יותר. תחושה של חופש, מנעמים ופינוק מילאה את לבי בעליצות. שום רגשות אשם, שום חרטות.

הייתי מופתעת מעצמי. פרקתי את המזוודה, מילאתי אמבטיה חמה וריחנית עם קצף ועם שמנים ארומטיים ופתחתי בקבוק שמפניה. המים היו חמים, נעימים ומרגיעים וגופי הדואב נרגע באחת והתרכך. עצמתי את עיניי ונשענתי לאחור, מתמסרת לתחושה. מוזיקת צ'ילאאוט מילאה את החלל בצלילים קסומים. לגמתי מכוסית השמפניה שהעמדתי על דופן האמבטיה וחשתי כמו בסרט. יצאתי, עמעמתי את האורות ונכנסתי למיטת הענק המפנקת, ועדיין בלי תחושות אשם וייסורי מצפון שקעתי לי בשינה ארוכה ומתוקה, נטולת הפרעות, בכי או נחירות.
 

בבוקר מצאתי מסעדה קטנה ונהדרת בעלת אווירה קסומה ואותנטית והתיישבתי לאכול. התענגתי על הקפה המשובח והחם, הלחמניות הטריות הנימוחות בפה, הגבינות המעודנות והירקות הטריים. כשסיימתי יצאתי לשופינג וקניתי בלי חשבון את כל הדברים שעליהם חלמתי במשך זמן כה רב ולא העזתי לממש. דבר ראשון – לבנים סקסיים. הגיע כבר הזמן להיפטר מתחתוני הסבתא האימתניים ומחזיות ההנקה המאוסות שהפכו למדים שלי בשנה האחרונה. מדדתי חזיית תחרה שחורה, תחתונים תואמים וביריות והתפעלתי מעצמי מול המראה. לא, לא הייתי זורקת אותי מהמיטה... חשבתי. שעטתי הלאה ורכשתי זוג נעלי עקב שחורות ויפהפיות בעלות רצועה דקיקה, ושמלה בצבע אדום עמוק.

נכנסתי לסלון יופי, שם השיבו את תלתליי הסוררים והדהויים לחיים והם נפלו ברכות על פניי שאופרו בעדינות. אני מעכסת כמו טווס על עקבים ברחובות ספרד, שפתיי משוחות בליפסטיק אדום, שדיי גבוהים ומציצים מעט מן המחשוף, והשסע בצד השמלה חושף רגל ארוכה, חטובה וחלקה. נתקלת בהשתקפותי בחלונות הראווה וחושבת: פששש... יש לך את זה עדיין, מותק. לא טורחת להחזיר מבטים לראשים הרבים שמסתובבים אחריי, מרוצה מעצמי.

ובערב, הופעה מענגת של הכהן הגדול. אני יושבת על כיסא בר, משלבת רגל על רגל, אוחזת בכוס יין אדום ושרה בעונג, "טייק דיס ואלס, טייק דיס ואלס"... המוזיקה, היין, האווירה והעובדה שאני נמצאת במקום שבו איש אינו מכיר אותי, גורמים לי לתחושה נפלאה. אני חשה כציפור דרור ולא מתגעגעת אף לרגע. הימים חולפים ביעף, ובלילות אני זוכה להשלים מיליון שעות שינה שחסרו לי בשנה האחרונה. והנה, מגיע הזמן לחזור. המונית נעצרת ברחוב המוכר, ואני עולה במדרגות בחשש כבד שמתפוגג עד מהרה לנוכח מראה עיניי על דלת ביתנו תלוי שלט מאיר עיניים: "ברוכה הבאה, אהובתי! ברוכה הבאה, אימא!"
פותחת את הדלת, המוני נרות דולקים, ניחוח וניל עדין ממלא את הבית, פרחים בכל מקום ומוזיקה רומנטית ומלטפת נשמעת מהסלון. בעלי מגיח, רץ אליי בחיוך ומחבק אותי בחוזקה, ואז מרים אותי בזרועותיו ואומר, "הקטנה אצל ההורים שלי. חשבתי שמגיע לך עוד יום אחד של שקט ופינוק". הוא מביט לתוך עיניי בשקיקה ובגעגוע ומוסיף, "אני כל כך מצטער, מתוקה שלי. רק עכשיו אני מבין עד כמה קשה את עובדת. את לא יודעת כמה אני מעריך אותך... מעכשיו הכול ישתנה. אני מבטיח".

ואני, המומה, לא מאמינה למראה עיניי ולמשמע אוזניי. ואם גם את קוראת ומתקשה להאמין, בחיי שאת לגמרי צודקת. אבל מה רע לפנטז קצת...?

אמא במתנה/ מאת אורטל ארבלי. להשיג בטל' 072-3319747
לדף הפייסבוק של "אימא במתנה"


ערוץ קניות למשפחה בלגדול