שובו של פדינגטון

גיבור הילדים האהוב, הדב פדינגטון, פוגש במהדורה מלאה מאוירת בעברית. הזדמנות טובה להתאהב בדמות הצמרית שוב.

מאת: מערכת לגדול

"דוב ושמו פדינגטון" הוא אחד מסיפורי הילדים המרנינים ביותר שנכתבו אי פעם, שנפתח עם דוב אחד קטן, שנמצא בתחנת רכבת לונדונית עם מזוודה ועם פתק שתלוי על צווארו: "נא לדאוג לדוב הזה. תודה". למזלו הטוב, מצאו אותו בני משפחת בראון, שגם אחרי ששמעו שהגיע לבדו מפרו (ועוד כנוסע סמוי!), הם הציעו לו לבוא לגור איתם. וכך הם גילו איך זה לחיות בבית אחד עם דוב "מסוג נדיר מאוד", ופדינגטון מצדו ניסה לגלות ולהבין איך מתנהלים הדברים בסביבה המתורבתת שלתוכה נחת.

מאז פורסם באנגליה ב-1958, "דוב ושמו פדינגטון" לא הפסיק להיות אהוב ורלוונטי.  שלושים מיליון עותקים מהספר נמכרו עד היום ברחבי העולם. ילדים שכבר קוראים יכולים ליהנות ממנו בכוחות עצמם, קטנים מהם ישמחו לשמוע אותו מוקרא, פרק-פרק.

הספר כתוב בפשטות שמשקפת את הכנות הישירה האופיינית לילדים, אך כדרכן של יצירות ספרות גדולות באמת, הוא לא מוותר גם על ערכים ספרותיים, ועל ערכים בכלל. עלילותיו של הדוב פדינגטון הן סיפור על קבלה של האחר והשונה, ועל השתלבותו בעולם זר לו. דרך עיניו של המהגר הדובי, מזדמן לנו להסתכל לרגע מבחוץ על העולם המערבי שאנו חיים בו, ועל מנהגיו ונהליו הברורים לנו מאליהם. מבחינה זו, "דוב ושמו פדינגטון" הוא סאטירה מעודנת, אך מתוחכמת, על העולם המוכר לכל ילד ולכל מבוגר.

סופר הילדים מייקל בּוֹנד נולד ב-13 בינואר 1926 בעיירה ניובּרי שבדרום אנגליה, בן יחיד שלמד בבית ספר קתולי ושירת במלחמת העולם השנייה בחיל האוויר המלכותי הבריטי ובגדוד מידלסקס היבשתי. את הסיפור הראשון שלו (למבוגרים) הוא כתב במצרים, בשלהי 1945. הוא רצה להיות סופר, אבל לא לילדים, ובינתיים עבד למחייתו כצלם טלוויזיה של הבי-בי-סי.

באוקטובר 1958 ראה אור "דוב ושמו פדינגטון", שנכתב בעקבות מפגש של בּונד עם בובה של דוב. בליל חג המולד של 1956 החמיץ בּונד את האוטובוס לביתו. כדי להימלט מהגשם, נכנס לבית כולבו סמוך ושוטט במחלקת הצעצועים. הוא הבחין על אחד המדפים בבובה של דוב קטן, שנראה די אומלל ובודד. לבו נכמר, והוא רכש אותו בשביל אשתו ברנדה. הם קראו לו פדינגטון, כשמה של תחנת הרכבת הסמוכה למקום מגוריהם. כעבור כמה חודשים כתב בונד את הספר בתוך שמונה ימים  – פרק ביום.

"דוב ושמו פדינגטון" זכה להצלחה גורפת, ביקורתית ומסחרית, והוכתר כספר הילדים הטוב ביותר לשנת 1958. בונד המשיך לגולל את עלילותיו של פדינגטון בסדרת ספרים שנחלה הצלחה גדולה כל כך, שבונד התפטר מעבודתו כדי להתמסר לכתיבה. הסדרה תורגמה מאז לשפות רבות, שלושים מיליון עותקים של "דוב ושמו פדינגטון" נמכרו ברחבי העולם, הוקמו מועדוני מעריצים של הדוב, ודמותו שימשה השראה ליצירה טלוויזיונית, ללהקות פופ, במירוצי סוסים, לכתיבת מחזות, בפרסומות, במפגנים של כדורים פורחים ובקרוב אף צפוי סרט ילדים באורך מלא המבוסס על עלילותיו של הדוב. מייקל בונד מוסיף לקבל בכל שנה אלפי מכתבי מעריצים, מבוגרים וילדים כאחת, המופנים אליו או אל הדוב עצמו.

ב-1997 הוענק לבונד תואר כבוד של האימפריה הבריטית על הישגיו בתחום ספרות הילדים. ב-2007 העניקה לו אוניברסיטת רידינג תואר דוקטור לשם כבוד.

למייקל וברנדה בונד שני ילדים. הזוג מוסיף להתגורר גם היום בקרבת תחנת הרכבת פדינגטון.

בעברית ראו אור עד כה כמה מספריו של מייקל בונד. אחדים מספרי סדרת ההמשך שנכתבה לאחר הצלחת "דוב ושמו פדינגטון" פורסמו בהוצאת "עמיחי" בשנות השישים של המאה שעברה. בשנות השמונים הופיעו בהוצאת "זמורה-ביתן" שלושה ספרים על גיבורת ילדים אחרת פרי עטו של בונד - חזירת הים אולגה דה פולגה.  "דוב ושמו פדינגטון" הוא תרגום ראשון לעברית של הנוסח הראשון והשלם של הספר שבו באה דמותו של הדוב פדינגטון לאוויר העולם.

דוב ושמו פדינגטון- עלילותיו האמיתיות של הדוב מפרו המסתורית

מאת:ֵמַייְקֶל בּוֹנְד , בתוספת אחרית דבר מאת יהונתן גפן. הוצאת אחוזת בית, 132 עמודים, 76 ₪.