פרסמו אצלנו
שיתוף
מכירים את המשפט הזה? הילד לא רוצה להכין שיעורים. דוחה את הכנתם. מתעלם מהם. לפעמים נזכר ברגע האחרון. דקה לפני כיבוי אורות. או בפתח הדלת, כשצריך כבר ללכת לבית-הספר. זה גורם למתח ולמריבות ביניכם לבין הילדים. מה עושים? ? ?
מאת: אביקם ששון, פסיכולוג חינוכי
צרו לעצמכם הרגל להתעניין איך עבר היום בבית הספר. השתדלו להכיר, להיות מעורבים. מי החברים שלו, מה שמותיהם, איזו מורה הוא הכי אוהב, איזו מורה הוא פחות אוהב, באלו מקצועות קיבל שיעורי בית ועוד. בדרך זו ילדכם יורגל בכך שהוא מדבר אתכם על מה שקורה בבית הספר.
שיעורי בית הם בעיקרם סוג של חזרה או תרגול של החומר שכבר נלמד בכיתה. קושי בהכנתם עלול לנבוע מהבנה לקויה של החומר או מקשיי קשב והתארגנות. במידה ומתגלים קשיים אובייקטיביים, יכול ההורה לסייע לילדו במספר דרכים: להציע לו לבקש מהמורה שתסביר לו שוב את ההוראות במהלך השיעור או לאחר מכן, ללמד אותו לסכם בכתב את החומר הנלמד ולרשום בצורה מרוכזת ביומן את כל שיעורי הבית שניתנו באותו היום. במידה והקושי נמשך, ניתן לשקול סיוע לימודי על ידי מורה במסגרת ביה"ס או במסגרת פרטית.
לעתים, קושי בהכנת שיעורי בית נובע ממוטיבציה נמוכה של התלמיד ללימודים. מוטיבציה נמוכה יכולה לנבוע ממספר סיבות: קשיי למידה, קשיים רגשיים, קשיים חברתיים, סביבה לימודית לא אופטימלית. כאשר הילד נמנע מלהכין את שיעורי בית באופן קבוע, יש לברר איתו האם יש נושאים שמטרידים אותו או מלחיצים אותו ועלולים לפגוע במוטיבציה הלימודית שלו, ולטפל בהם.
מומלץ לקבוע זמן קבוע להכנת שיעורי בית. רצוי לאחר ארוחת הצהריים ומנוחה קצרה. בנוסף, יש ליצור עבור הילד סביבה לימודית ה"נקייה" מגירויים מסיחים (ויזואליים ושמיעתיים). ילדים, ובייחוד ילדים עם קשיי קשב והתארגנות, יתקשו מאוד להתרכז בביצוע המשימות הלימודיות כאשר הטלוויזיה, או הרדיו דלוקים ואחיהם משחקים ומרעישים.
פעמים רבות, ילדים מכינים שיעורי בית רק על מנת להיפטר מהם כמה שיותר מהר. יחד עם זאת, שיעורי בית יכולים להיות חוויה נעימה ואף הזדמנות עבור ההורה ועבור הילד ליהנות מפעילות משותפת. ההורה יכיר יותר טוב את תהליכי למידה ותחומי העניין של ילדו. הילד יכול להעשיר את ידיעותיו מתוך הידע ומהניסיון האישיים של ההורה. לצורך כך, על ההורה לפנות את עצמו עבור הילד, להיות קשוב לו ולהנחות אותו בתהליך הלמידה. למשל, לעבוד איתו על חיפוש חומר באינטרנט, לחקור ולערוך עימו ניסויים, לפתח את סקרנותו של הילד, לעודד אותו לשאול שאלות, ולשוחח עימו בשפה ברורה, מובנת ותקינה.
עם זאת, חשוב לזכור שהכנת שיעורי הבית הינה באחריותו של הילד, ותפקיד ההורה רק לסייע לו לבצעם. הורים שיושבים עם הילד ומכינים כמעט במקומו את שיעורי הבית, מעבירים לילד מסר שהאחריות בנושא אינה שלו.
חשוב להכין מערכת וילקוט לקראת היום שלמחרת. לפנות לכלוך או ציוד מיותר מהילקוט. לדאוג שכלי הכתיבה נמצאים כנדרש ולחדד את העפרונות. יש לחזור על טקס זה מידי יום ביומו עד שהילד ילמד לבצע אותו באופן עצמאי. כמו כן, מומלץ לשוחח עם הילד על הצפוי לו ביום הלימודים שלמחרת. תהליך זה מהוה מעין הכנה נפשית עבור הילד לקראת המשימות והאתגרים המצפים לו ביום שלמחרת.
* אביקם ששון הוא פסיכולוג חינוכי
קופונים
