סרבני אכילה

הילד לא אוכל ? ענת מטיאש, דיאטנית קלינית, מסבירה למה זה קורה ומה חשוב לעשות ומה לא לעשות.

מאת: ענת מטיאש

לאחר שנת החיים הראשונה של התינוק חלה האטה ניכרת בגדילה הפיזית.  לכל ילד יש דפוס גדילה משלו שיכול להיות בלתי יציב. לעתים, תהיה תקופת זינוק לעומת תקופות של גדילה איטית או בכלל לא. תקופות אלו משתקפות לרוב בשינויים בתאבון ולהורים נדמה שהתיאבון יורד ושהילד "לא אוכל כלום".  בגיל שנתיים מתחילים הפעוטות לגלות אופי ורצונות. אחד התחומים הכמעט בודדים שמאפשרים לפעוט שליטה, הם האוכל והאכילה. זה יכול לשמש כטריגר של "מרד" בהורים – מרד די מקובל ולגיטימי בגיל הזה. מה גם שמגיל שנתיים משתנות העדפות המזון של הפעוט ויכול להיות שיסרב לאכול מזונות שעד עכשיו אהב מאד. רוב הילדים מתחת לגיל 5-6 אוכלים בצורה בררנית. הם יכולים להשתעמם בקלות מהמזון הרגיל או לחילופין, לרצות לאכול את אותו המזון כל יום. האכילה הבלתי יציבה הזו מדאיגה את ההורים, שלא היו מורגלים לכך קודם. יש לדעת שכל אלה הן תופעות נורמאליות ואם יודעים עליהן מראש ומוכנים לקראתן, אפשר לעבור אותן בפחות לחץ ומאבקים.

מה לא לעשות?

לא להיכנס למאבקי כוחות. אכילה היא כמעט המקום היחיד שהילד אדון לגופו ושולט בו, ואולי זו הסיבה שהאוכל הופך לזירה המרכזית למאבקי כוח עם ההורים. אם הילד יאכל בניגוד לרצונו, הוא ילמד שהוא לא יכול לסמוך על עצמו ועל תחושות הרעב והשובע שלו ושרצון הוריו חשוב יותר ממנו. אם ילד ירגיש שאכילה היא נקודה רגישה אצל ההורים, היא תיהפך למאבק כוח.

לא ללחוץ.  אם הילד לא רוצה לאכול, לא להתעקש ולא להתחנן. אין "לשחד" עם ממתקים. מותר להציע שוב את המזון כעבור שעה או יותר. למרות, שלעתים, ייראה לנו שהאכילה לא מאוזנת ושהילד לא אוכל את כל קבוצות המזון, צריך לזכור שאכילה מאוזנת בגיל הזה מושגת לפעמים במהלך מספר ימים.

לא לדבר על נושא האוכל עם הילד ועם שאר בני המשפחה בנוכחות הילד. לא להשוות בינו לבין אחים שאולי כן אוכלים. לא לספר לכולם על "הבעיות שהילד עושה".

מה כן לעשות?

לתת חיזוקים חיוביים כשהילד אוכל ולהתעלם מהתנהגות לא נאותה.

לחשוף את הילד לאוכל בריא בלי לדבר על זה.  שתמיד תהיה על השולחן צלחת עם סלט ירקות. גם אם הילד לא יאכל ממנה בתחילה. שתעמוד קערת פירות בבית במקום זמין ונגיש.

לשמש דוגמה. לאכול ירקות ופירות כחלק מאורח החיים ולא "בגלל שאתם בדיאטה".

להתקרב לאכול לא רק דרך חוש הטעם. אפשר לראות, למשש, להריח לפני שטועמים.

לשתף בהכנת האוכל. לשחק במשחקים שמופיעים בהם מאכלים שונים (לוטו, משחק זיכרון). להכין אוכל מפלסטלינה או לצייר ציורים ולספר סיפורים על מאכלים שונים.

לדאוג לאווירה נעימה ומזמינה בשעת הארוחה. לאכול בנחת, לאט , וכמה שיותר ארוחות משותפות בשבוע. אם הילד אוכל יותר בחברת ילדים אחרים, לדאוג שבארוחה יהיו נוכחים אחים או שכנים או חברים בני אותו גיל עד כמה שניתן.

ענת מטיאש היא דיאטנית קלינית, מנכ"ל מועדון Fiteat.

www.fiteat.com